<h1>הבתים — שערי בשר בחלב שער תשיעי</h1>
<h2>דף ח:</h2>
הלוקח סכין מן הגוים מלבנה באש או משחיזה ברחים שלה, ואם היתה סכין יפה שאין בו פגימות די לו אם נעצה בקרקע קשה עשרה פעמים, ואוכל בה צונן, ואם היו בה פגימות או שהיתה יפה ורוצה לאכול בה חמין מלבנה או משחיזה כלה, לר"ם. יש מי שכתב לסכין של גוים די לו בהגעלה, וכן נראה מביאור הר"ש, ויש מי שכתב גדולה צריכה לבון אבל הקטנה די לה בהגעלה וזה נראה עקר, ויש מי שכתב לחתוך בה (צנון) [צונן] צריך השחזה ונעיצה עשרה פעמים בקרקע, ופסק הר"ם עקר.
כל הצריך ליבון שהגעילו לא יצא בכך, שמה שבולע על ידי האור אינו יוצא בהגעלה, לפיכך שפודין של עץ שנשתמשו בהן גוים אין להם תקנה, אבל הצריך הגעלה שלבנו מותר.
<h2>דף פז:</h2>
יש מן הגדולים שכתב איסור שנפל לתוך היתר ונתבטל, ואחר כך נפל שם איסור אחר, ואין בהיתר כדי לבטל שני האיסורין אין אומרין שאסור ראשון חוזר, אלא אף איסור הראשון שנתבטל מצטרף עם ההיתר לבטל האיסור האחרון, ויש מי שכתב שאם יש באיסורין בנותן טעם אינו בטל, שהטעם אינו [בטל] לעולם, ואם היה מין במינו ורבה עליו האיסור אעפ"י שכבר נתבטל הראשון הואיל ויש בו עתה איסור מרובה על ההיתר הכל אסור, אעפ"י שיש לי לדון בענין ההלכה שאעפ"י שיש באיסורין בנותן טעם כל זמן שנתבטל אינו נעור, יראה לי שאם יש בו מן האיסור טעם וממש האסור והוא כזית בכדי אכילת פרס, האיסור חוזר ונעור.
<h2>דף צז:</h2>
כתב הר' שלמה אסור שנפל למקום אחד ואינו יודע לאי זה מהם יש בזה להקיל ולהחמיר, כיצד שתי חתיכות אחת של היתר ואחת של איסור ולפניהן שתי קדרות אחת של היתר ואחת של איסור ונפלו אלו לתוך אלו, אם אסורין של דבריהם הוא אני אומר אסור לתוך קדירה של איסור נפל והיתר לתוך קדירה של היתר נפל ואפילו אין היתר שבקדירה רבה על האיסור שנפל כאן, כיצד שתי קדירות אחת של בשר שחוטה ואחת של בשר נבילה וכיוצא בהן ולפניהן שתי חתיכות אחת של שומן ואחת של שומן גיד הנשה ונפלה אחת מהן לתוך קדירה זו ואחת לתוך קדירה זו, אני אומר שומן לתוך היתר נפל ושמנו של גיד לתוך איסור נפל, וכן הדין לשתי קדירות אחת של גבנת גוים ואחת של גבינה כשרה ונפלה חתיכת גבנת הגוים לתוך אחת מהן וגבנה כשרה לתוך האחרת, וכן כל כיוצא בזה, וכן הדין לחתיכה אחת של איסור שנפלה לתוך אחת מהן, אני אומר לתוך איסור נפלה, בד"א בשאינו רבה האיסור שנפל כאן על ההיתר, אבל אם רבה האיסור על ההיתר אין תולין כל כך להקל. היה איסור מאיסורי תורה אין תולין בו להקל לומר לתוך (היתר) [איסור] נפל עד שירבה היתר על האיסור עד כדי שיתבטל בתוכו מדברי תורה היה ההיתר רבה על האיסור כדי שאילו נפל אסור זה לתוכו היה בטל מדברי תורה, תולין גם בזה להקל ולומר איסור לתוך איסור נפל, כיצד שתי קדירות אחת של בשר שחוטה ואחת של נבילה, ונפלה חתיכת נבלה לתוך אחת מהן, אם רבה היתר שבקדירת ההיתר קצת על חתיכת הנבילה שנפלה כאן תולין להקל, לפי שדבר תורה מין במינו בטל ברוב ואעפ"י שהחמירו חכמים להצריכן ששים, כל ששעורו של דבריהם הקלו בו. היו שתי קדרות ממין אחד (בשתי) [ושתי] החתיכות ממין אחר, אין תולין בזה להקל עד שירבה היתר על האיסור ששים, מפני שאין מתבטל מין בשאינו מינו דבר תורה בפחות מששים, ויש מקילין כל שאין בו כזית בכדי אכילת פרס, ע"כ. דעת המקילין שטעמו ולא ממשו אסור מדברי סופרים, וזה נתברר לנו, אבל אני תמה האיך מקילין בדבר זה גם במה שמצריך הרב ששים, כי מין בשאינו מינו אפשר לעמוד על טעם האיסור על ידי קפילא, ואת שיש בו טעם האיסור אסור ואת שאין בו טעם האיסור מותר, ואפשר שדעת הרב בשאי אפשר לעמוד על טעמו על ידי קפילא אבל כל שאין בו כזית בכדי אכילת פרס לא נתברר אם דעתם כי אחר שיצא מאיסור תורה אין אנו צריכין לקפילא מכל מקום אם טועם בו טעם האיסור אסור ואם אין בו טעם האיסור מותר לדברי הכל אפילו לא נתבטל בששים.
כתב הר' שלמה כלי מתכות או של עץ שנאסר בבליעת אסור מן האסורין ונתערב באחרים ואינו נכר איזהו, אף על פי שנכשר להגעילן ולהחזירן להכשרן על ידי כן, יראה לי שאין דנין אותם בדבר שיש לו מתירין לאסור את כלו עד שיגעילם או עד שילבנם, אלא הרי הוא כאיסור יבש שנתערב ביבש ובטל ברוב דבר תורה, שכל שאין מתירין שלו באין מאליהם, (ואינו) [או] צריך לפזר מעותיו ולהוציא הוצאות במתיריו אינו בכלל דבר שיש לו מתירין. כלי שאינו בן יומו נותן טעם לפגם הוא, וכל נותן טעם לפגם מותר, וכן ביארנו שאפילו כן אסור לבשל בהן לכתחלה, ולפיכך יראה לי שאסור לומר לגוי בשל לי ירקות אלו בקדרתך, וכן לא יאמר לו עשה לי מרקחת פת וכיוצא בזה, שכל האומר בשל לי הרי הוא כמי שבשל הוא בידו, ואפשר שעל ידי הפלטר או על ידי הרקחים מותר, שכל האומנים כליהם [נקיים] ומיוחדים הם למלאכתם כדי שלא יפגמו אומנותם, ובעל נפש יחוש שדברים אלו מביאין לידי נקיות וטהרה, ע"כ.
<h2>דף קח:</h2>
יש מן הגדולים שכתב צריך להסיר חלודת הכלים קודם ההגעלה כדי להסיר חלודת (הכלים) [האיסור], וכן אותן שמשתמשים בהן בצונן צריך לשפשף היטב כדי להסיר חלודת האסור. כתבו הגאונים אחר ההגעלה צריך שטיפה בצונן כשטיפת הכוס. אין מגעילין אלא במים אבל לא ביין ולא במזוג. כל דבר אשר יבוא באש כגון שפודין ואסכלאות צריכין לבון, ועד כמה מלבנן עד שתשיר קליפתם.
יש מן הגדולים שכתב צריך שישהא הכלי בתוך הכלי שמגעילים בו עד שיבלע ויפלוט מה שבלע, ויש מן הגדולים שכתב כל הגעלה אינה כלום עד שתנוח רתיחתה כי בעת רתיחתה אינה פולטת, ויש מי שכתב צריך להוציא הכלי קודם שתנוח מרתיחתה, כתב הרב בעל העטור כדי להוציא מן הספק אין מגעילין כלי ראשון, אלא כלים שנשתמש בהם בכלי שני יגעילם על ידי עירוי בכלים חדשים, ע"כ. ר"ש ורבינו יעקב כתבו כי היורה הרותחת מפלטת מה שכבר בלעו הכלים, ועל זה סומכין להגעיל בתוך יורה רותחת ובלבד כלים שאינם בני יומן, וכן צריך שיהיה הכלי שמגעילים בו כשר או שאינו בן יומו, וכבר נהגו העולם להגעיל אפילו כלים בני יומן, ויראה לי שהרתיחה מפלטת אותן וכל זמן שהן טרידין לפלוט אינם בולעים.
